<h1>הפרדס לרש"י סימן קי"ב</h1>
<h2>דף נא:</h2>
אין מבדילין אלא על היין ולא על הפת ולא על המים אע"פ שכתוב בפרקי דר' אליעזר בן הורקנוס רבי מיינא אמר כיצד מבדיל מביא כוס של יין ומקרב ידו לאור ואומר בורא מאורי האש וכיון שמרחיק ידו מן האש אומר ברוך המבדיל בין קודש לחול. ואם אין לו יין פושט ידו לאור האש ומסתכל בצפרניים שהן לבנות מן הגוף ואומר בורא מאורי האש. ואם נתקדרו שמים בעבים ואינו רואה הכוכבים תולש אבן מן הארץ ואומר המבדיל בין אור לחשך אעפ"כ לא סבירא לן לאבדולי אלא עליו. ואפי' בפת אין מבדילין דהכי אמר רב עמרם ריש מתיבת' אין מבדילין על הפת כל עיקר מה טעם שאין דומה הבדל' לקידוש מפני שהקידוש אי אפשר שלא יסעוד דקאמר אין קידוש אלא במקום סעודה וכיון שהשלחן קבוע וסעודתו קבועה ואי אפשר שלא לסעוד מקדש על הפת. אפילו לכתחלה יכול לקדש על הפת אי חביב ליה טפי מחמרא כדאמרינן בערבי פסחים רב כד חביבא ליה ריפתא מקדש אריפתא וכד הוה חביב ליה חמרא מקדש אחמרא. והא דאמר בבריית' התם זכור את יום השבת לקדשו זכרהו על היין בכניסתו. לאו דוקא יין אלא הוא הדין נמי על הפת יכול לקדש ואורחא דמילתא נקט יין המשמח אלהים ואנשי'. ואפי' אם נדור הוא ועומד מבערב שבת שלא לאכול יכול הוא לקדש על הפת ולאכול דאין שבועה בתוך שבועה ומושבע ועומד הוא מהר סיני שיקדש אלא ממה שהוא קובע או פת או יין דכתיב וקראת לשבת עונג במקום קריא' שם תהא עונג. הלכך הוא חייב לאכול ולעבור על נדרו כדי שיהא עונג במקום קריאה. וכן מצינו במס' נזיר דאמר סתם נזיר חייב בקידוש היום לשתות מאחר שקידש ביין והתם טעמא. וכן מי שנדר שלא לאכול וקידש על הפת חייב לאכול מה שבצע מאחר שקידש בפת. מיהו אנן לא שרינן לכתחלה שיקדש הנזיר על היין וישתה אלא יקדש על הפת ויפטר מן היין. אבל אם מיהר וקידש על היין נתחייב לשתו'. ואע"פ שאחרים נפטרין בשמיעת הקידוש ובלא שתיי' דאע"פ שלא טעמו יצאו ידי קידוש בשמיעה. הני מילי שלא קידשו הם אבל אותו עצמו שקידש ומשמיע הקידוש לאחרי' אי אפשר לו שלא לשתות מן היין מאחר שקידש הוא עצמו. וכן מי שנדר שלא לאכול אל יקדש לכתחלה על הפת שהרי יכול לקדש על היין וליפטר ואמר ריש לקיש כל מקום שאתה מוצא עשה ולא תעשה ויש לך לעשות שניהם אם אתה יכול לקיים שניהם שפיר ואם לאו יבא עשה וידחה לא תעש' וכן לקידוש. והעושה זכירת הקידוש או בפת או ביין במה שלא נדרת בו תקדש ונמצאו שניהם מקויימים. ואם אין לנזיר פת יקדש על היין לכתחלה וישתה דאין נזירות חלה על יין קידוש מאחר שמצוה הוא לקדש בו. וכן למי שנדר על הפת יקדש על היין אם אין לו יין יקדש על הפת דאין חילוק בין פת ליין לענין קידוש. ומצוה שיקדש או בפת או ביין מאחר ששולחנו קבוע ומסודר לפניו. אלא במוצאי שבת כלום היא מצוה מן התורה לסדר שולחנו ולקבוע סעודתו בפת או ביין שנוטל פת ומבדיל עליה הלכך אין מבדילין על הפת וכן מנהג בשתי ישיבו'. הלכך מאן דאית ליה חד כסא ולית בה שיעור קידושא ואבדלתא שביק ליה להבדלה וקידוש היום מקדש אריפתא דכי תקינו אבדלתא על חמרא תקינו. ושכר חמר מדינה הוא.
